Faroe Islands Torshavn 8-11 Sept.2019

חם בקיץ בישראל. החום לא נעים לנו ולא עושה לנו טוב גורם לנו לחלום על מקומות קרים ומרעננים. אבי הציע את איי פארו. רחל שותפתנו לטיולים כאלה התלהבה גם ואחרי שסיכמנו בעקבות אילוצים שונים את התאריכים בחודש ספטמבר. את תכנון הטיול התחלנו בחודש יוני. רחל האלופה המקצועית מצאה לנו מקומות לינה מתאימים ואת השכרת הרכב (לא כל כך פשוט למצוא במחירים סבירים)  וטיסות כמובן.

איי פארו הם קבוצה של 18 איים השוכנת בצפון האוקיינוס האטלנטי, בין סקוטלנד, נורווגיה ואיסלנד. האיים זכו למעמד של אזור אוטונומי בממלכת דנמרק בשנת 1948  ומלבד ענייני חוץ וביטחון, תושבי האיים מנהלים את חייהם באופן עצמאי. איי פארו חברים במועצה הנורדית, ארגון בינלאומי אזורי של מדינות סקנדינביה.

השפה המדוברת באיי פארו היא פארואזית - שפה הדומה לנורדית עתיקה שהיא גרמנית עתיקה    .

 המטבע המקומי נראה קצת שונה, אבל הוא זהה לחלוטין למטבע הדני מבחינת ערכו. גם כסף דני מתקבל בכל מקום. ברוב המקומות (אם כי לא בכולם) אפשר לשלם גם בכרטיס אשראי.

האיים מאכלסים כ-52,000 תושבים, קיימות 2 ערים גדולות (עיר הבירה מאכלסת 20,000 תושבים ועוד עיר קטנה יותר אשר מהווה בית ל-5,000 תושבים) שאר התושבים פזורים על פני כעוד 100 כפרים שונים באיים השונים, בחלק מהכפרים מתגוררים תושבים בודדים ובחלק כמה מאות.

בגלל המיקום הגאוגרפי – מזג האוויר באיים הוא יחסית "קבוע" – או כפי שתושבי האיים מכנים זאת ״ביום טוב, אפשר לחוש פה את ארבעת עונות השנה – החל מטפטוף קל, לגשם עז, שמש ושמיים בהירים ואפילו ערפל״

האיים נוצרו מהתפרצות געשית, אין באיים אדמה חולית – מדובר באיים סלעיים לחלוטין, העובדה הזו בשילוב המיקום בייחודי על פני כדור הארץ, מייצרים תוואי שטח שלא קיים בהרבה מקומות בעולם.

הערפילים והמשקעים אשר חגים סביב האיים מידי יום, פוגשים את הפסגות הסלעיות של האיים – מכיוון שאין למשקעים לאן לחלחל – נוצרים מפלים אדירים שופעי מים מתוקים בכל אי ואי (או לפחות ב-16 האיים המיושבים) המפלים המתוקים נשפכים לאוקיינוס המלוח.
הקרקע הסלעית מכוסה לרוב בעשב אשר מהווה את מקור המזון היחידי ל-80,000 הכבשים החיות באזורי המרעה השונים השונים של האיים.
כמעט ואין אפשרות לגדל באיים שום סוג של גידול חקלאי (מגדלים מעט מאוד תפוחי אדמה ושורשים אחרים כמו לפת), קיימות 2 סיבות:
1) הקרקע מוצפת במים לרוב
2) שורשים לא יכולים להתפתח במישורים הסלעיים ולכן הצמחים לא מצליחים להניב יבול.
המשמעות היא שתושבי האיים של היום ניזונים בעיקר מהדגה המקומית, מעופות וציפורים שהם לוכדים ומביצי ציפורים ועופות – אלו למעשה חומרי הגלם עליהם מבוסס המטבח המסורתי של תושבי האיים כבר 3000 שנים ובזכות המזון הזה, הם הצליחו לשרוד לאורך אלפי שנים באיים. 

הראשונים שהגיעו לאיים הם הויקינגים – הם הגיעו לפני כ-3000 שנים לאיים והתיישבו במישורים אשר סמוכים לחופי האיים  .

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%99_%D7%A4%D7%90%D7%A8%D7%95

הכל היה מוכן כולל ההתרגשות לקראת ההרפתקה הצפויה ואז התברר שרחל חייבת לבטל את נסיעתה הזו עקב סיבות משפחתיות. כל כך חבל. רוחה תהיה איתנו לכל אורך הטיול. השארנו את כל הסידורים וההזמנות כפי שהם.

פתאום בחדשות פרסמו שחברת התעופה של נורבגיה בקשיים. מזל שיש לנו כרטיס איתם רק עד דנמרק . שיחזיקו מעמד עד יום ראשון. התברר שרכבת ישראל משביתה את הרכבת בימי שישי מנתב"ג ואנחנו אמורים לנחות ביום שישי ב2:15 בלילה. שוב לא הסתדר לנו עם הרכבת וניקח את המכונית לחנייה לטווח רחוק. לא נורא לפחות יום שישי בלילה התנועה קלה יותר. שי הציע שנגיע לכפר יונה ונחנה את המכונית אצלו והוא ייקח אותנו לנתב"ג. רעיון מעולה. תודה רבה.

יום ראשון 8 בספטמבר 2019

הנסיעה לנתב"ג . יצאנו מהבית חצי שעה מאוחר מידי והגענו לכפר יונה בשעה 7 במקום ב6:30. נקלענו לפקק גדול של יום ראשון בבוקר באליקים. שי לקח אותנו לשדה וזה מאד הקל עלינו והיה נחמד מאד. תודה רבה שי.

בנתב"ג גיליתי לראשונה דוכן נקניקיות וסנדוויצ’ים בנוסח רחוב בוואריה. קניתי לנסיעה. טעים. גיחכתי לי כשאיזה דוס ניגש לאבי לשאול אותו האם הוא מעוניין להניח תפילין 😊

בשדה התעופה בקופנהגן חיכינו למטוס הקטן של איר אטלניק, שייקח אותנו לאיי פארו. לקח הרבה זמן עד שידענו לאיזה שער להגיע כדי לעלות למטוס. המודיעין שבשדה של קופנהגן נאמר לנו שבדר"כ היציאה לשם היא בשערי A או B – זה עזר כי ידענו באיזה איזור לחכות. שדה התעופה כאן גדול.

בזמן ההמתנה בשער ראינו קבוצת בנות עם הרבה מדליות על צווארן. אחת הייתה עם תסמונת דאון. לא התאפקתי ושאלתי זוג שישב לידינו עבור מה המדליות. לכל אחת מהבנות היו הרבה מדליות. הזוג הבין בקושי את דברי אבל התקשה לענות באנגלית, אז עברתי למילים בגרמנית וזה עזר להם. מילה פה מילה שם והבנתי שהבנות הן מתעמלות שזכו ב28 מדליות בתחרות אירופאית להתעמלות. אמרתי שזה באמת יפה מאד וכל הכבוד.

המטוס היה לא עמוס קטן ונחמד. זה היה הרגע שהרגשתי ממש חו"ל כי דיברו בכריזה ואנשים מסביב בשפה לא מובנת. מידי פעם תרגמו לאנגלית (כמו את הוראות הבטיחות). מצחיק שבטיסה של Norwegian לא הגישו מים ובטיסה הזו של אטלנטיק פחות משעתיים הגישו על חשבון הבית תה וקפה, מים או מיץ, מבחר פחיות קטנות של שתיה 150 מ"מ (קולה, ספרייט וכד'). בנוסף לזה הקרינו על מסוף את מפת כדור הארך עם מעקב של מקום המטוס (זה לא עולה כסף ולא ברור לי מדוע בטיסה הארוכה של Norwegian לא מראים את זה). יפה לראות את כיצד אנחנו טסים לכיוון האור ובורחים מהלילה הקרב.

על המושב הריק שלידינו היה מונח עיתון דני. לקחתי לעיין בו. השתעשעתי בלהבין פה ושם מילה הדומה לגרמנית. יש הרבה מילים כאלו. דנים בעיתון במחירי האוכל וכד'. פתאום תפס את עיני קריקטורה אנטישמית. החרמתי את הדף (עמוד 2) הזה ושמתי בתיק כדי שאוכל לתרגם בגוגל. הייתה זו חוויה מטלטלת. מה שהבנתי זה שהאיש המצויר הוא Soren Krarup , אנטישמי יליד 1937 שהיה חבר פרלמנט מספר שנים וסופר. הנושא המרכזי – נגד זרים במדינה. הוא טוען שיהודי דנמרק לעולם לא יכולים להיות דנים באמת. 

האיש המצויר הוא Soren Krarup .

 Soren Krarup  פרסם שוב ספר על מדיניות  חוץ.

התרגום מדנית ע"י גוגל טרנסלט:

"דיבור שחור
מפלגת העמים הדנים הכהן השחור סידן קרארופ, כיום הכומר אמריטוס, פרסם ספר. שוב.
זה מדווח בברלינגסקה של לארס אסלן רסמוסן (S), והוא מתלהם פחות מתלהב:
אביו של קרארופ ציין כי חוק הזרים משנת 1983 גרוע יותר עבור דנמרק מאשר הכיבוש הגרמני. תוהים על הנוף וכל כך משותפים ליהודי דנמרק?  של הפרנואידים לאסירי המלחמה הדנים והוצאו להורג על ידי מורדים.

כאן צריך לזכור שלדברי סורן קרופ, יהודים לא יכולים להיות דנים ברצינות."

 

הרבה "צמר גפן" מתחתינו ולא רואים כלום. טסנו בין צמר גפן מתחת ועננים שונים בצורתם מעלינו. בהתקרבנו לנחיתה היה ערפל אמיתי ולמרות זאת המטוס נחת יפה "נחיתת מכשירים". כולם מחאו כפיים!!! מסתבר שלא רק הישראלים – גם אנשי פארו מוחאים כפיים לנחיתה מוצלחת. (רק בסופו של הטיול הבנו עד הנחיתה הזו הייתה מיוחדת וראויה לציון)

שדה התעופה של פארו קטן מאד. פס אחד קטן למזוודות. חיכינו וחיכנו ומי לא באה? המזוודה של אבי. ראינו בחורה עם שתי עגלות מעמיסה מזוודות. בתחילה חשבתי שזו נוסעת רגילה ואז ראינו את התריס של המסוע נסגר והיא אמרה שזהו אין עוד מזוודות בדרך. אנחנו עם עוד חמישה אנשים, ניגשנו לדלפק המיועד להודיע על מזוודות אבודות. שם נאמר לנו שבשבועות האחרונים זה קורה הרבה עם המזוודות. לארבעה מאיתנו חיכו דפים עם השם ומספר המזוודה והודעה שהמזוודה תגיע עם טיסת החצות. אבי מילא טופס ונתנו את כתובת הדירה בה נשהה. הכי מסכן היה בחור אחד שלא ידוע כלום על המזוודה שלו הוא כמעט בכה. בגלל סיפור המזוודה פספסנו את עמדת האינפורמציה וסגרו לנו את העמדה בפנים. אין מזוודה, אין אוטובוס (עזב לפני שעה) אין מוניות. ביקשנו מהאשה בדלפק שתתקשר לאיש הדירה ותספר לו את מצבנו ושתזמין מונית. כך עשתה. הגיעה מונית עם  נהג שבקושי מבין אנגלית אבל נסע היטב. לשמחתנו היה זול יותר ממה שחשבנו - 650 קרונות דניות לנסיעה של 45 דקות ארוכות בתוך ערפל חשוך ומנהרות. הגענו לקצה העולם.

בדירה "Torshavn Apartment in The Center"  חיכה לנו איש הקשר ושילמנו על הדירה. הבנו שכאן כמו בנורבגיה מקובל להוריד את הנעלים בתוך הדירה ליד דלת הכניסה.

מחלון הדירה - זריחה

יום שני 9 בספטמבר 2019

השעון הביולוגי שלי משגע אותי. התעוררתי בארבע לפנות בוקר (6 שעון ישראל). מקווים שהמזוודה תגיע במהרה. אבי נתן את מספר הנייד הישראלי שלו. חייבים להשיג סים מקומי. הלכנו למרכז העיר. למרכז המידע ולחנות הטלפונים.

במרכז המידע נפלנו על בחורה לא מוצלחת בעבודתה. לא מאד מתמצאת ולא מתענינת. יבשה לגמרי. 

 

מרכז המידע

הסתובבנו ברחובות הסמוכים עד שהחנות תיפתח (10:00). קנינו סים מקומי הכולל אינטרנט 5G ושיחות טלפון של 50 דקות בעלות 2 קרונות לדקה. שיחות נכנסות בחינם. 

יש סופרמרקט קטן בעיר אבל הלכנו לקנות מזון במקום שהומלץ ודי קרוב לדירה בקניון SMS. לא מצאנו את החנות אבל מצאנו חדר אינפורמציה עם אשה נחמדה הדוברת אנגלית טובה שאמרה שהחנות בשיפוץ עד 26.09.19 . יש מקום לקנות אוכל בכיוון האצטדיון (זה הכיוון לדירה שלנו) אז המשכנו מאוכזבים ומצאנו חנות בתחנת הדלק.

לא שמענו מהמזוודה. עם הסים החדש אבי עשה טלפונים ולא הצליח להגיע לקבל מידע. באינטרנט ראיתי שהטיסה של חצות נחתה רק בשעה 10:45 בבוקר! אבי עבר לדבר כישראלי עם איום קל בקולו ואכן בשעה 12:00 התקשרו לטלפון שלנו לומר שהמזוודה בדרך אלינו. 12:30 היא הגיעה לסף דלתנו. הנהג שהביא אותה אמר שהבעיות עם הגעת המזוודות הם בגלל עיצומים /שביתת האטה בנמל התעופה בקופנהגן. בקיצור "עושים בכוונה". אחרי שנרגענו מסיפור המזוודה השמים התבהרו תרתי משמע.

הלכנו למרכז העיר דרך הפארק הסמוך לדירה. הפארק חמוד ומקסים. ירוק ירוק עם עצים (אז עוד לא ידענו עד כמה זה מיוחד באיי הזה), שבילים ופסלים. העצים לא צמחו טבעי כאן אלא נטועים. בכל האיים כאן אין אפילו עץ אחד טבעי עקב האדמה והרוחות החזקות. בנוסף הכבשים הרבים שכאן אוכלות הכל. היכן שנטעו עצים חייבים גדרות נגד הכבשים. בעיר אין כבשים אז אין בעיה שיהיה פארק כזה. 

הבית הוא הדירה בה שהיינו

נחל עובר עם סלעים בתוכו שהמים זורמים ביניהם ויוצרים מפלים קטנים. בריכות עם המוני ברווזים ויונים. אנשים באים להאכיל אותם והרבה. בחיי לא ראיתי ברווזים ויונים כל כך מדושנים ושמנים. ממש מצחיק. גם הציפורים האחרות מלאות מאד.

ראינו איש בא במיוחד לפזר לחם. יותר מאוחר ראינו הורים עם ילדים בעגלות ומאכילים את הברווזים.

                                                                                                            זרזירים

יש די הרבה פסלים בפארק

שוב למרכז המידע במטרה להזמין הפלגה בספינה.ראיתי פרסום בחוברת שלקחתי מקודם. לבחורה במרכז המידע יש נטיה קודם לומר לא ולא בטוח. לבסוף רשמה אותנו ל Cruise on board the schooner, Nordlysio  יציאה מהנמל בעיר התחתית Vagsbotnur. אחרי ההרשמה ניגשנו לרציף כדי לראות את הספינה והיכן נקודת היציאה. שתי בחורות נחמדות היו על הסיפון. אחת שאלה מהיכן אנחנו כשאמרנו מישראל אמרה אחת "מה נשמע?" התפתחה שיחה שבה התברר שהן שתי אחיות אחרי צבא – נועה וערבה. כן כן מישראל. אמא שלהן דנית. הן כאן כ10 ימים, באו לעבוד עד סוף העונה הזו (סוף ספטמבר) ולהמשיך לטייל תחזורנה לעונה הבאה. הן מרמת הגולן  לכן ידעו היכן זה מושב אליעד. הן סיפרו שיש עוד ישראלי ממעלות בעיר ממשפחת עמר. הבנות הזהירו אותנו שבזמן האחרון כדאי להרתיח את המים ששותים.

שחפים לבישול

נועה סיפרה שהעופות שנמכרים על משטחי הבטון שעל הרציף הן שחפים מסוג מיוחד. עוף כזה מבשלים בסיר 3 שעות, מוסיפים תפוחי אדמה ויוצא מעדן. בקשנו מאחד המוכרים, רשות לצלם את חתיכות הבשר. שני מוכרים היו שם. המוכר סיפר לנו שרק 40 יום בשנה מותר לצוד אותם. אלו שחפים מזן מסוים מאד שכשהאפרוחים שלהם כבר גדולים ושמנים אבל לא מסוגלים לעוף – אז תופסים אותם למאכל. הצורה בה מוכרים את הבשר לא כל כך הגיינית בעינינו, אבל כנראה שאחרי בישול של שעות זה כבר לא משנה.

                                   

את הכנסיה העתיקה ראינו רק מבחוץ, יש קצת קברים בחצר שלה.

טיילנו באזור העתיק.זהו האזור העתיק ביותר באיי פארו אליו הגיעו הוויקינגים לראשונה מנורבגיה כבר בשנת 900. נחמד שם. האזור העתיק צמוד לנמל הנחמד.

השחפים הרבים כאן - אכן מוטיב מרכזי כאן

הבנק שיש באיי פארו.יש די הרבה סניפים.

בדירה גיליתי שיש אבקת כביסה אז הפעלתי מכונה.

כל המסעדות כאן פתוחות רק משעה 6 בערב עד 10 בערב. בדירה יש רשימת מסעדות מומלצות ורובן בעיר העתיקה ליד הנמל לכן הלכנו לשם. שוב היה נחמד לעבור בפארק. יש בו שבילים שעדיין לא בדקנו – אולי ביום רביעי נבדוק.

אמנם בנסיעה באוטובוסים בתוך העיר היא בחינם אבל לא השתמשנו בשירות הזה כי היה יותר נחמד ללכת ברגל והצלחנו לא כל כך להרטב.

 הגענו לבתים העתיקים כדי למצוא את מסעדת הדגים של ברברה. ראינו מולנו מסעדת טלה וכמעט ונכנסנו אליה במקום לברברה, אבל לא מצאנו את דלת הכניסה. 

בכניסה למסעדה

האזור העתיק משנת 900 לספירה

לא ויתרתי ולבסוף מצאתי את מי לשאול והוא הראה לי היכן מסעדת הדגים. כל המסעדות האלו קרובות זו לזו. לא הצטערנו שנכנסנו לברברה. קטן ומיוחד בפנים. המלח מוגש בתפזורת בתוך צדף גדול.

כל הצלחות שונות זו מזו וגם הכסאות. המשותף בכסאות  שכולם ממתכת. עיצוב ימי כראוי למסעדת דגים. המלצרית לבושה יפה בשמלה שמזכירה תלבושת מלח אבל בטוב טעם. מרק הדגים הוגש בקנקן תה והתוכן בקערה נפרדת שרימפסים קטנים ודג ומקלות של ירק כלשהו. שמים מקערה לצלחת ועל זה שופכים מרק והרי מרק דגים. כמנה נוספת לקחנו דג עם פיטריה גדולה. שניהם לא מזוהים אבל טעימים.

קיבלנו גם לחם עם צלוחית מיונז. הכל היה טעים. המלח מוגש בתפזורת בתוך צדף גדול. אבי שתה בירה מקומית. הכל במחיר 580 קרונות – החשבונית מוגשת בתוך צדף גדול.

משם שוב הלכנו לנמל וצילמנו עם תאורה יפה והשתקפויות יפות במים.

ראינו ילדים לבושים תלבושת של תנועת נוער פעילים וחמודים. 

בית הפרלמנט של איי פארו

יום שלישי 10 בספטמבר 2019

יום השייט. הגענו מוקדם. בדרך לנמל ירד קצת גשם, אבל הפסיק כך שבשייט היה רק מעונן ללא גשם. יופי. פגשנו שוב את נועה וערבה ועוד כשמונה נוסעים כמונו. דיברנו עם גרמניה צלמת מקצועית שניסתה 3 פעמים לצלם את אורות הצפון נסעה לשם כך לאיסלנד לעשרה ימים ולא הופיעו האורות. הייתה גם בנורבגיה לשם כך ולא הצליחה לראות את האורות. שוב הרגשנו ברי מזל גדול בטיול שלנו לנורבגיה ולאורות הצפון. הייתה איתנו אישה דנית אוהבת טיולים שהגיעה לשייט עם המזוודה שלה ועוד. כולם היו נחמדים. השייט הקיף את האי. האווירה הייתה חביבה מאד, רק שברגע מסוים בגלל כיוון הרוח הגיע לאפנו ונשימתנו ריח עשן הדיזל. שמתי צעיף על האף – זה סינן וניטרל את הריח בצורה מרשימה. אבי ממש סבל והחל להרגיש לא טוב. הנדנודים של הספינה לא עזרו להרגשה. זו ספינת דייג דו תרנית שנבנתה בשנת 1945 מעץ קנדי והתרנים מעץ דני. נועדה לדייג. לפני כ30 שנה עשתה הסבה לתיירות.
 

הספינה ששטנו בה

כולם היו עטופים במעילים וכובעים. אבי היה עם חולצה קצרה ודקה ועמד יפה בלחץ הקבוצתי חברתי – בתחילת השייט נועה הגיעה עם מעיל רוח והופתעה מהסירוב ללבוש אותו. כנראה שלא האמינו שיש לאבי מעיל רוח בתיק שלו וריחמו עליו. כולם הזדעזעו לראות אותו נשאר בחולצה קצרה.

הייתה הפתעה נעימה וטעימה בצורת כיבוד שהוגש לכל אחד שעל הספינה – מרק דגים חם וטעים. נאמר לנו שהדג הנפוץ בים כאן הוא הCode (בקלה). אמש אכלתי דג מקומי מאד מבלי שידעתי שהוא כזה.

שוחחנו עם נועה והיא ביקשה שניקח איתנו גלויות/מכתבים ונשלח להורים בישראל כשנחזור לארץ. כמובן שהסכמנו בכיף.

Silke Jochum   הצלמת הגרמניה שלחה לנו תמונות ואת קטע הוידאו הזה.

לינק לאתר שלה הוא :

https://www.silke-jochum.de/kategorien/reisen-skandinavien/d%C3%A4nemark-f%C3%A4r%C3%B6er-2019/

בדרך חזרה מהנמל, בחנות הצמר וקרני הכבשים למדנו את המילה תודה בשפה המקומית Tak . המוכרות היו מאד נחמדות אבל לא דוברות אנגלית. מבינות מספר מילים. בבית הספר הילדים לומדים כיום דנית, פארואית ואנגלית, לכן הצעירים מבינים ומדברים אנגלית. המוכרת יצאה מהחנות כדי להראות לי לאן ללכת כדי לקנות מראה – חנות מעבר לפינה. שם קניתי מראה מגניבה ומיוחדת לתיק במקום המסורבלת שנשברה לי במזוודה המחירים כאן של חפצי היום יום יקרים יחסית. 229 קרונות למראה קטנה שנחשבת לפטנט חדש שהגיע לשם. בחנות ההיא למדנו גם את הביטוי Shun tak גם תודה.

הכי ישראלי שיש: אבי שלח הודעת וואטסאפ לאלברטו שבמעלות לשאול האם הוא מעונין בתמונות מאיי פארו. אלברטו ענה:  "ודאי אשתו של חבר שלי באה משם".

אבי שלח שאלה לאלברטו: האם למשפחה קוראים עמר?

תשובה: כן !

ברור שזה הבחור שנועה וערבה הזכירו שהוא נמצא כאן בעיר.

הדירה שלנו כאן טובה מאד.קל להרגיש "בבית". המיקום שלה טוב והמקלחת טובה. העליה עד הדירה תלולה - טוב לשרפת קלוריות.

עשיתי כביסה במכונת הכביסה. משחזרנו לדירה בצהרים החל גשם ורוח ללא הפסקה – נשארנו לנוח בבית

יום רביעי 11 בספטמבר 2019

התעוררנו לגשם אבל בשעה שמונה התבהר והחלטנו היום לפנות ביציאה מהדירה שמאלה – צפונה ולא למרכז העיר. הדרך לבית הנורדי The Nortic House עוברת בשכונה בין הבתים. ירד גשם ורוח כמובן. כשהגשם התחזק הסתתרנו דקה בתוך מעביר מים. הליכה של כרבע שעה. מבנה יפה בסגנון נורבגי מודרני. משמש כבית תרבות, מתנ"ס, תערוכות, הופעות, אירועים שונים. מרכז קהילתי. יש שם בית קפה. אפשר לאכול שם ארוחת בוקר. 

 

שתיתי כוס מיץ של תערובת "תרד+תפוחים+לימון+ג'ינג'ר והיה מדהים בטעמו. ממש מופלא. אבי שתה קפוצ'ינו.

תערובת "תרד+תפוחים+לימון+ג'ינג'ר

התחלתי לומר תמיד Tak – תודה בשפת המקום וכשאני אומרת את זה הם זורחים ומחיכים.

שמנו לב שאוטו הדואר שלהם הוא כחול וההגה של הנהג בצד ימין! כנראה כדי שיהיה לו נוח בזמן חלוקת הדואר להושיט יד מהחלון לתאי הדואר שליד הבתים. וגם כשיוצא מהרכב אז ישר לפתח הבית.

     הכניסה לדירה מאד תלולה

מאד קרוב לדירה והפארק יש את הגלריה הלאומיתListasavn Foroya . ניגשנו לשם. זו גליה לאומנות עם תערוכות יפות ומענינות. אסור לצלם בגלריה. האפרוריות הרווחת כאן התבטאה מאד ביצירות האומנות. גם החיים הלא קלים – ממש השרדות ניכרת בהבעות שצוירו לאנשים בתמונות וצבעי השחור. האנשים כאילו שחורים והרי הם בלונדינים לבנים ברובם.

הכי מדהים הייתה יצירה בתוך מכולה של 20 פיט שהקירות שלה מצוירים בצורה שמדמה את עומק האוקינוס והספינות הטרופות שבו. התקרה והרצפה של המכולה מכוסים מראות. ממש מהמם. נותן אשליה של 700 מטר עומק ו700 מטר גובה. בתחילה לא ידעתי האם מותר להיכנס ואז אדם מקומי נכנס, אז גם אנחנו. הוא צילם אז גם אנחנו. הוא התנדב לצלם אותנו ושוחחנו איתו. התברר שהוא גר בסמוך. זאת אומרת אנחנו שכנים זמניים. הוא צלם מקצועי בעיקר צוללן מתחת למים. הראה לנו בטלפון שלו תמונות ממש מדהימות שצילם מתחת למים. סיפר שמה שאין כאן מעל האדמה כמו עצים טבעיים, יש בתחת למים עולם שלם של צמחיה מדהימה. אבי גילה לו את האתר של הצלמים (500) והמליץ לו להירשם ולהעלות תמונות שלו.

שוב כיבסתי קצת וייבשנו על הרדיאטור – התברר כיותר יעיל ממייבש הכביסה.

הבנות מהספינה לא יצרו קשר משום מה. אולי התחרטו. חבל.